Sotah
Daf 40b
מְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בְּרֶכְיָה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִייָא דִבְרַת חַוְורָן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּא דִבְרַת מַוְורָן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוֹנִיָּה דִבְרַת חַוְורָן בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִייָא דָבְרַת חַוְורָן וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. 40b כְּדֵי שֶׁתְּהֵא טוּמְאָה קוֹרָא לָךְ בְּפִיהָ וְהִיא אוֹמֶרֶת לָךְ. פְּרוֹשׁ. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְעָֽבְרוּ הָעוֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם. מִכָּן שֶׁמְצַייְנִין עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָם מִכָּן שֶׁמְצַייְנִים עַל הִשִּׁיזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת. וּבָנָה. מִכָּן שֶׁמְצַייְנִים עַל אֶבֵן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן תְּלוּשָׁה. אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמָּא בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶצלוֹ. בְּמָקוֹם טָהֳרָה. צִיּוּן. מִכָּן לְצִיּוּן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מניין לציון קברות. רמז מן התורה דתנן בריש פרק ה' ממעשר שני דמציינין על הקברות בסיד שלא יכנס כהן ונזיר לשם וגרסי' להאי סוגי' התם ואיידי דקאמר מציינין על קברו נקט לה הכא:
רבי ברכיה. אמר ר' יעקב בר בת יעקב אמר לה בשם רבי חונייא ורבי יוסי אמר ר' יעקב בר אחא אמרה משמיה דר' חזקיה אמר ר' עוזיאל אמרה משמיה דכתיב וטמא טמא יקרא ודרשינן מכפל המקרא:
שתהא טומאה קוראה לך. כלומר שיהו עושים סימנים על הטומאה כדי שיהא מרגי' ופורש. ועברי העוברי' בארץ. ביחזקאל כתיב שהי' מתנב' לעתיד לבא שיעשו ישראל ציוני' על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הוא שלא בא הכתיב אלא להזהיר וללמד שיהיו עושין ציון. על העצמות. רובע הקב מרוב בנין או מרוב מנין שמטמאין באהל כדתנן פ''ק דאהלות. על השדרה או על הגלגולת. שהן מטמאין באהל כשהן שלימין:
ובנה מיכן שמציינין על אבן קבועה. בקרקע כדרך הבנין כדמפרש ואזיל טעמא שאם את אומר ע''ג אבן חלושה אף היא הולכת ותגלגל למקום אחר ויחזיק טומאה חנם במקום טהרה ומקום הטומאה יחזיק לטהור:
אצלו. ולא כתיב עליו מכאן שהציון הוא במקום טהרה ולא ממש על מקום הטומאה כדמפרש טעמא בבבלי מ''ק דף ה' שלא להפסיד את הטהרות שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא פתאום על הציון ויטמאו הטהרים ולפיכך עושין הציון רחוק קצת מן הטומאה וכשבא אל הציון מרגיש ואינו הולך לשם. מיכאן לציון. של סיד ששופכין שם ע''ג הקרקע מדלא כתיב ובנה אצלו מצבה:
מָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוּייֶנֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן. הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָמֵא. אֲנִי אוֹמֵר מֵת קַמְצוֹץ הָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְּׁתַּיִם. הַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶן טָהוֹר. בֵּינֵיהֶן טָמֵא. הָיָה חָרוּשּׁ בֵּנְתַייִם. הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת. בֵּינֵיהֶן טָהוֹר. וּסְבִיבוֹתֵיהֶן טָמֵא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מצא אבן מצויינת. בסיד על גבה:
אע''פ שאין מקיימין כן. שאין עושין אבן לסימן בתחילה:
המאהיל עליה טמא לפי שאני אומר מת קמצוץ. טומאה קמוצה וטמונה תחתיה דאע''ג שאין עושין ציון על מקום טומאה היינו אם עושה הציון על פני השדה אבל באבן שהוא גבוה מן הקרקע ורואה את הציון מיד קודם שנוגע בה ואין כאן משום הפסד טהרות ולפיכך חיישינן שמא נתן האבן ע''ג הטומאה וציין עליה:
היו שתים המאהיל עליהן טהור. דתלינן משום טומאה שביניהן עשה הסימן ואין שום טומאה תחתיהן ולפיכך ביניהן טמא:
היה חורש בנתיים. שנחרש מקום הקרקע שביניהן:
הרי הן כיחידיות. דודאי אין שום טומאה ביניהן שהרי הלך שם אדם לחרוש ולפיכך ביניהן טהור. א''נ דמיירי כגון שהיה הסיד שפוך על ראשי האבנים ומרודד לכאן ולכאן ביניהון ואי איכא מקום הנחרש בנתיים תלינן דמחמת חורש הות דנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם ולא היה שם טומאה וביניהן טהור וסביבותיהן טמא:
תַּנֵּי. אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא נִיתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטֵא בַּר שׁוּנֵם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא טַהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לֵיהּ. מוּטָּב שֶּׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָּׁעָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אין מציינין על הבשר. ובבבלי שם גריס על כזית בשר אם הוא מצומצם לפי שסופו שיתעכל ויחסר:
לא נמצא מטמא טהרות למפרע. כשימצא ועדיין לא נתעכל:
מוטב שיתקלקלו בו לשעה. אם לא יציין ואל יתקלקל בו לעולם דודאי סופו להתעכל ואם יעשה עליו ציון יטמא אח''כ ע''ג כל הטהרות בחנם:
תַּמָּן תַּנִּינָן. סְמִיכַת זְקֵנִים וָעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בַּחֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסָֽמְכוּ [זִקְנֵי] שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. זִקְנֵי שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה [מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. זְקֵינֶיךָ שׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִים אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. מַה טַעֲמָא] דְּרִבִּי יוּדָה. וְיָֽצְאוּ זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִים. וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִים. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה וְדִבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרִיפָה. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה. דְּלֹא דָרַשׁ וְסָֽמְכוּ. וְדִבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרִיפָה. דְּלֹא דָרַשׁ וְיָֽצְאוּ. אִין תֵּימַר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדַה בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה. דְּדָרַשׁ וְסָֽמְכוּ וְדָרַשׁ וְיָֽצְאוּ. אַשְׁכָּחַת אַתְּ אֲמַר. וְיָֽצְאוּ. שְׁנַיִם. זְקֵינֶיךָ. שְׁנַיִים. וְשׁוֹפְטֶיךָ. שְׁנַיִים. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ. זְקֵינֶיךָ שֶׁהֵן שׁוֹפְטֶיךָ. תַּנֵּי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זְקֵינֶיךָ. זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְשׁוֹפְטֶיךָ. זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.
Traduction
On a enseigné ailleurs (284)(Sanhedrin 1, 3).: ''L’action d’imposer les mains par les vieillards (savoir sur la victime offerte pour un péché de la communauté, (Lv 1, 4), ou (Lv 16, 21), et la cérémonie de mesurer le sol avant de briser la nuque d’une génisse (offerte pour un meurtrier inconnu), auront lieu par au moins trois personnes, selon R. Simon; mais selon R. Juda, il faut cinq personnes.'' Sur quoi R. Simon fonde-t-il son opinion? Sur ce qu’il est dit (Lv ibid.): Les vieillards appuieront; ce pluriel indique un minimum de deux personnes; et, comme en cas de partage de voix, le tribunal ne saurait émettre un jugement prépondérant (285)LittéralementÊ: Il serait comme sans poids (une balance suspendue)., on leur ajoute une autre personne, soit ensemble trois. Quel est le motif de l’opinion de R. Juda? Il explique ainsi les mots du texte biblique ''les vieillards appuieront'': comme chacun de ces termes, au pluriel, s’applique au moins à deux personnes, on a déjà le nombre quatre; à quoi, pour rendre la sentence du tribunal prépondérante, il faut ajouter encore un membre, ce qui donne un total de cinq. De même, au sujet du meurtre inconnu et de la génisse à offrir, R. Juda justifie également son opinion par les termes du texte biblique, disant: Puis sortiront tes vieillards, ce qui indique deux personnes (au moins), et tes juges, ce qui vise au moins un nombre égal de personnes. Et pour que le jugement du tribunal ne reste pas en suspens (en cas de partage des voix), on adjoindra aux dites quatre personnes une autre, ce qui fait ensemble cinq. Rabbi dit (286)B., Sanhedrf. 19a.: il y a lieu de croire que l’avis de R. Simon doit prévaloir dans la question d’imposition des mains (qu’en ce cas il faut trois personnes), et il semble que l’avis de R. Juda (d’exiger la présence de cinq personnes) prévaut pour le meurtre inconnu: l’avis de R. Simon semble admis pour l’imposition, parce qu’il n’applique pas le mot ''appuieront'' au nombre deux (qui est déduit du terme vieillards); le mot ''appuieront'' conserve donc son sens propre d’imposition. D’autre part, l’avis de R. Juda paraît l’emporter pour le meurtre inconnu, parce qu’il n’applique pas le mot ''sortiront'' à la déduction du nombre (qu’il déduit tour-à-tour des termes tes vieillards et tes juges), et dès lors le mot ''sortiront'' conserve son sens propre de sortir, pour procéder à la cérémonie. On ne saurait dire que, pour la question de meurtre, R. Juda interprète le terme sortiront (applicable aussi au nombre), comme ailleurs il applique au nombre le mot ''appuieront'' (pour l’imposition), vu qu’alors on aurait pour le terme ''sortiront'' le nombre deux, outre autant pour l’expression ''tes vieillards'' et autant pour l’expression ''tes juges'' (=6); et comme il n’y aurait pas alors possibilité de majorité absolue, il faudrait ajouter une voix et aboutir à sept. Comment les autres sages (ou R. Simon) entendent-ils les mots ''tes vieillards et tes juges''? Selon eux, on entend par là les vieillards, ou les plus vénérables parmi tes juges (autrement dit la cour supérieure de justice, ou grand Synhedrin). On a enseigné que R. Eléazar b. Jacob dit: par ''tes vieillards'', on entend le tribunal supérieur; et par ''tes juges'', le roi et le grand-prêtre.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ק דסנהדרין:
סמיכת זקנים. על פר העלם דבר של ציבור צריך שיהא בשלשה דיינים:
בחמשה. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:
מה טעמא דרבי שמעון וסמכו זקני שנים גרסינן:
נראין דברי רבי שמעון בסמיכה. דלא דרש וסמכו. אלא דנפקא ליה שנים מזקני וסמכי לגופיה איצטריך ולפיכך נראין דבריו בזה דלר''י ע''כ וסמכו נמי דרשינן:
ודברי רבי יהודה בעריפה דלא דרש ויצאו כלומר בעריפה טעמא דנראין דברי ר''י משום דאיהו סבר נמי דויצאו לגופי' איצטריך כמו וסמכו לר' שמעון ואכתי אייתר זקניך ושופטיך והוו להו חמשה ולרבי שמעון שופטיך קשיא. אין תימר נראין כו'. כלומר דאי תימא דהיינו טעמא דרבי יהודה בעריפה משום דדריש ויצאו כמו שהוא דורש התם וסמכו והילכך קאמר נמי רבי נראין דברי רבי יהודה בעריפה משום דמסתבר טעמיה ושפיר דרשינן הכא ויצאו דהוי ליה למיכתב ומדדו זקניך וגו' אבל התם נראין דברי רבי שמעון דוסמכו לאו מיותר הוא א''כ קשה אשכחת אמר כו' דלפ''ז שבעה הן לר''י אם אמרינן דדריש נמי ויצאו הכא אלא ע''כ דלא דריש הכא ויצאו כמו דרבי שמעון לא דריש וסמכו והיינו טעמיה דרבי דקאמר נראין דברי רבי יהודה בעריפה דויצאו נמי איצטריך:
מה מקיים רבי שמעון זקניך כו' גרסינן. וכן הוא התם:
זקניך שהן שופטיך. מיוחדים שבשופטיך והן סנהדרי גדולה. ושופטיך זה מלך. שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ וכ''ג דכתיב ובאת אל הכהן ואל השופט וגו' כדאמר בבלי ריש פירקין:
Sotah
Daf 41a
משנה: 41a נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָלוּי בָּאִילָן אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֲדָמָה וְלֹא טָמוּן בַּגַּל. נוֹפֵל וְלֹא תָלוּי בָּאִילָן. בַּשָּׂדֶה וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר. לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין לֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. נִמְצָא מְכוּוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עִיר אַחַת מְבִיאָה עֲגְלָה עֲרוּפָה. וְאֵין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת. וְאֵין יְרוּשָׁלֵם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.
Traduction
Si le cadavre se trouve enfoui sous un tas de pierres, ou pendu à un arbre, ou nageant sur l’eau, on ne brisera pas la nuque de la génisse, puisqu’il est dit (du cadavre): sur le sol, non enfoui sous les pierres; tombé, non pendu à l’arbre; au champ, non nageant sur l’eau. Si l’on trouve ce cadavre près de la frontière, ou près d’une ville dont la majeure partie des habitants sont des païens, ou d’une ville qui n’a pas de tribunal, on ne tuera pas la génisse. On ne mesure pas (à cet effet) à partir d’une ville dépourvue de tribunal. Si le cadavre se trouve juste au point médial entre deux villes, chaque ville devra offrir le sacrifice de la génisse, soit deux ensemble. Tel est l’avis de R. Eléazar. Seule la ville de Jérusalem est dispensée de cet apport.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בגל. גל של אבנים:
סמוך לספר. אצל גבול העכומ''ז וכן בנמצא סמוך לעיר שיש בה עכומ''ז לא היו מודדין שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכומ''ז:
או לעיר שאין בה בית דין. דבעינן זקני העיר וליכא:
אלא מעיר שישיבה ב''ד. היו מודדין דלא תימא דאין מודדין כל עיקר כמו ברישא קמ''ל דבנמצא לעיר שאין בה בית דין אין מודדין לה אלא לעיר אחר' שיש בה ב''ד מודדין דכתיב זקני העיר ההיא מכל מקום:
מכוון. מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט:
ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות. אלא יביאו עגלה אחת בשותפות וכן הל' וטעמייהו מפרש בגמ':
ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. דכתיב לרשתה פרט לירושלים שלא נתחלקה לשבטים אלא מודדין משאר העיירות הסמוכות לו:
נמצא סמוך לספר. קתני במתניתין לא היו עורפין:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. נִמְצָא חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר יוּדָה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן. מְנַיִין אֲפִילוּ מוּשְׁלָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר נוֹפֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חָלָל. אֶלָּא אֲפִילוּ חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.
Traduction
On a enseigné que Éléazar dit (287)Tossefta à ce traité, 9.: Il est évident que si l’on trouve quelqu’un étranglé, ou suspendu à un arbre, il n’y a pas lieu, pour ce cadavre, de procéder à l’offre de la génisse, en raison des termes formels employés par la Bible. R. Yossé b. R. Juda dit: il est inutile de parler de l’homme étranglé, ou suspendu à un arbre; mais d’où sait-on qu’il en est de même pour celui qui est seulement jeté à terre (étranglé là), qu’il n’y a pas lieu d’accomplir la cérémonie de la génisse? De ce qu’il est dit: ''cadavre'' (il faut que cette mort provienne du meurtre directement, de ce que l’homme a été frappé par le fer, sans qu’elle ait eu lieu par un autre fait, ou à la suite, soit d’un étranglement, soit d’une pendaison). Mais pourquoi est-il dit: ''frappé''? On entend par là exclusivement un homme frappé par le fer; mais pour celui qui a été tué autrement, par exemple qui est pendu à un arbre, on ne procédera pas à ladite cérémonie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' נמצא חנוק ותלוי באילן. דתרתי לריעותא הוי לא היו עורפין אבל אם היה הרוג אע''פ שתלוי באילן ס''ל לר''א דהיו עורפין דחלל יתירי כתיבי בפרשה לומר אחלל קפיד קרא:
אצ''ל חנוק ותלוי באילן. דבזה פשיטא דלא היו עורפין. מנין אפילו מושלך בארץ והוא חנוק דלא היו עורפין:
ת''ל חלל גרסינן. דאין נקרא חלל אלא מכלי ברזל כחרב:
מה ת''ל נופל גרסינן. וכן הוא בתוספתא דנופל אתי למעוטי אפי' הרוג הוא אם תלוי באילן לא היו עורפין:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִמְצָא עוֹמֵד עַל מִיטָּתוֹ וְהַסַּכִין תְּקוּעָה בְלִיבּוֹ אֵין עוֹרְפִין. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הָיוּ עוֹרְפִין. דְּהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִן אִילֵּין דְּהָכִין הָכִין. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אִילֵּין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִן אִילֵּין דְּהָכִין הָכִין יְחִידִין אִינּוּן וְלֹא סָֽמְכִין עֲלֵיהוֹן.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun a enseigné au nom de R. Yohanan: si l’on trouve un homme mort encore debout dans son lit, ayant le poignard enfoncé dans le cœur, on ne procédera pas à ladite cérémonie (parce qu’il n’est pas ''tombé''; mais, selon R. Simon b. Yohaï, cette cérémonie devra être accomplie en un tel cas (puisqu’un tel cadavre, frappé par le fer, est sur le point de tomber). Pourtant, cet avis de R. Simon b. Yohaï doit être tourné en dérision; car R. Yohanan a observé que tous les avis de R. Simon b. Yohaï dérivent de ces gens (288)Cf. ci-apres, §5. Cette apostrophe dedaigneuse, observe le commentaire Pne- Mosche s’adresse aux Babyloniens., dignes de la plaisanterie; mais ce sont là des avis isolés, qui ne sont pas admis comme règles doctrinales.
Pnei Moshe non traduit
נמצא עומד על מטתו. ואפי' הסכין תקועה בלבו דחלל הוא לא היו עורפין דלאו נופל הוא:
תני. בשם רשב''י דהיו עורפין דחלל הוא ועומד ליפול והוי כנופל:
דהדא דרשב''י. סתמא דהש''ס קאמר לה דדברי רשב''י מן אילין דהכין הכין דהכין לשון לועגים ילעיגו לי תרגומו ידהכון לי הערוך וירצה על הבבליים לומר כן דרך גנאי דא''ר יוחנן כל דבריו של רשב''י מן אילין דהכין שאומרים כן ויחידין אינון ולא סמכין עליהון דלית הילכתא כוותייהו:
נִמְצָא בְּעָלִיל לָעִיר הָיוּ עוֹרְפִין כְּדֵי לְקַייֵם בּוֹ מִצְוַת עִיסּוּק מְדִידָה.
Traduction
– Lors même que l’on se trouve dans la banlieue d’une ville et que, sans aucun doute, c’est la ville la plus proche, on mesurera cependant, afin d’accomplir religieusement le précepte de ''mesurer.'' – (289)Suit un passage que l’on retrouve en (Pea 6, 3)..
Pnei Moshe non traduit
בעליל לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו:
היו עורפין. נראה דהיו מודדין גרסינן דאע''פ כן היו מודדין כדי לקיים מנות מדידה וכן היא גי' הבבלי ריש פירקין ובתוספתא שם גריס לא היו עורפין שמצות עיסוק במדידה:
רַב נְחַת לְתַמָּן אָמַר אֲנָא הוּא בֶּן עַזַּאי דְּהָכָא. אֲתָא חַד סָב שְּׁאַל לֵיהּ שְּׁנֵי הֲרוּגִים זֶה עַל גַּב זֶה. סְבַר שֶׁהֵן עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִשּׁוּם צָף. כַּד סְלַק לְהָכָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. יְאוּת אֲמַר לָךְ. כִּי יִמָּצֵא. וְלֹא כִי יִמָּֽצְאוּ. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלָאו בָּאֲדָמָה. לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בַּשָּׂדֶה. לֹא טָמוּן בַּגַּל. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן.
Traduction
Il paraît logique de rectifier ainsi le texte de la Mishna (en ce qui concerne les exclusions à la loi sur le meurtre inconnu): De ce qu’il est dit: ''sur le sol'', on déduit qu’il faut exclure le cadavre que l’on trouve nageant sur l’eau; par l’expression ''dans un champ'', on conclut à l’exclusion d’un corps que l’on trouve enfoui dans un monceau de pierres (290)C’est I’inverse des deductions adoptees par la Mischna.. C’est, en effet, cette version rectifiée que les disciples de Rabbi ont adoptée pour la Mishna.
Pnei Moshe non traduit
לתמן. לבבל:
אנא הוא בן עזאי דהכא. הרי אני מוכן להשיב דבר להשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי דכאן. וכן הוא בבבלי בהרבה מקומות כשהיה דעתם צלולה אמרו הריני כבן עזאי בשוקי טבריא:
שני הרוגין. מונחין זה על גב זה מהו:
סבר רב שהן עורפין גרסינן. וכן הוא שם כלומר דרב סבר בדעתו שעורפין בזה אלא דהשאלה היא מהיכן מודדין מהעליון או מהתחתון ורצה לפשוט לו ענין מדידה:
א''ל. ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג כדמפ' טעמא:
התחתון משום טמון. דקסבר אע''ג דמין במינו הוא הוי כטמון באדמה ואין עורפין עליו:
והעליון. אין עורפין עליו משום דצף הוא על התחתון ולאו בשדה הוא:
כד סלק. רב לא''י ואמר זה לרבי משמיה דהאי סב אמר ליה רבי שפיר קאמר לך דאין עורפין כלל בשני הרוגים אבל לא מטעמי' אלא מדכתיב כי ימצא ולא ימצאו לשון רבים דגזירת הכתוב הוא דאין עורפין בשני הרוגים:
לא מסתברא דלאו באדמה כו'. אמתני' קאי דדריש באדמה ולא טמון בגל בשדה ולא צף על פני המים וקאמר הש''ס דלא מסתברא אלא איפכא דמבאדמה ממעטינן ולא צף ומשדה ולא טמון דבשדה משמעותיה טפי בגלוי ממשמעות באדמה וכמו דדריש ר' יהוד' גבי שכחה פרט לטמון משדך וכן לרבנן לקמן אלא דמרבו התם ממיעוט אחר מיעוט כדלקמי'. ותני דבית רבי כן. התלמידים של ר' היו גורסי' במתני' כן באדמה לא צף כו':
מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין. [לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן]. וְכֹא אִינּוּן אָֽמְרִין [פְּרָט לְטָמוּן]. תַּמָּן שָֽׂדְךָ בְגָלוּי. פְּרָט לְטָמוּן. וּקְצִירְךָ בְגָלוּי. פְּרָט לְטָמוּן. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט. לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן. בְּרַם הָכָא בָּאֲדָמָה. לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
Traduction
Mais les Rabbins ne se contredisent-ils pas? Ils disent d’une part (ici) que, de l’expression ''dans les champs'', on conclut à l’exclusion de ce qui est enfoui; comment donc se fait-il que, d’autre part (291)Au tr. Pea, VI, 8, il est dit: ''Parmi les produits enfouis, les porreaux et les oignons ne constituent pas d’oubli, selon R. Juda; mais les rabbins l’admettent comme tel.'' G’est que le premier conclut du terme an champ a l’exclusion de ce qui est enfoui; les autres au contraire voient une extension dans ce terme., ils interprètent cette même expression ''dans les champs'' en un sens d’extension? Voici la raison de cette divergence: au sujet de l’oubli, il est dit d’abord: ''dans ton champ'', ce qui s’applique seulement à ce qui est découvert (devant appartenir, à titre d’oubli, aux pauvres), à l’exclusion de ce qui est enfoui; puis ''ta récolte'', terme également applicable à ce qui est découvert, en excluant ce qui est enfoui. Or, comme il y a deux déductions concluant à l’exclusion, on abouti à une extension de ce qui est enfoui (292)Comme deux négations valent une affirmation. Cf. B., Yoma 43.; tandis qu’ici, la première expression, ''sur le sol'', sert déjà à exclure le corps qui nage sur l’eau; il n’y a donc qu’un terme d’exclusion compris par l’expression ''dans les champs'', appliqué par les Rabbins à exclure de ce cas les lois ordinaires sur le meurtrier inconnu.
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שיטתון דרבנן. דתנן פ''ו דפיאה כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר אין להם שכחה וחכמים אומרים יש להן שכחה וכדמפ' טעמייהו בברייתא היבאה בבבלי פירקין דר''י דריש ושכחת עומר בשדה פרט לטמון וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמון וקשיא דרבנן אדרבנן מסתמא דמתני' הכא:
תמן אינון אמרין כי'. הכא במתני' ודרך הש''ס הזה לומר כן וכעין דפריך התם ממתני' דב''ק:
וכא. והכא בשכחה אמרי בשדה לרבות:
תמן. בשכחה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת וגו' דשני מיעוטי' הן שדך משמע בגלוי וקצירך בגלוי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות את הטמון. ברם הכא. דאין כאן אלא מיעוט אחד בשדה דבאדמה איצטריך לדרשה ולא צף על פני המים והילכך אתי בשדה למעט את הטמון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source